בן אסתר וחיים-יוסף. נולד ביום י' בחשוון תשכ"ז (24.10.1966) בחיפה. איתיאל נולד כבן שני למשפחה ברוכת ילדים. את שנותיו הראשונות עשה בבית-הספר היסודי 'תל חי' בחיפה. בשנים אלו החל לנגן במנדולינה והצטרף כחבר בתזמורת חובבי טבע. בהיותו בן אחת-עשרה עבר עם משפחתו לרמת גן ושם המשיך את לימודיו בבית-הספר 'הבילויים' עד סוף כיתה ח'. עם בואו לרמת גן הצטרף לתזמורת נוער של עיריית רמת גן וניגן בסקסופון. הוא הצטיין במוזיקה ונוסף לשני כלים אלה ניגן גם בפסנתר, חיבר וכתב שירים. את לימודיו התיכוניים עשה ב'אורט גבעתיים' עד סוף כיתה י', ושנתיים אחרונות בארצות-הברית, בעיר פקיפסי. שם גם עסק בשחייה וזכה בהצטיינות ובמדליה. בסיום לימודיו צוין בספר המחזור של בית-הספר ומורתו כתבה: "מה עשתה ארצות-הברית שזכינו לקבל בחור כמוך מישראל?"
איתיאל היה אהוב וחברותי. שמו היפה התאים לו, ולאישיותו המיוחדת, ולהופעתו הגברית הנאה. הוא התגאה בשמו המיוחד.
בשלהי ינואר 1985 גויס איתיאל לצה"ל ושובץ להנדסה קרבית. תקופה מסוימת שירת בלבנון ולאחר-מכן הועבר למפקדת החיל, בשל בקיאותו בשפה האנגלית ובשפת המחשבים. גם כאן בלט בכישוריו ובאישיותו המיוחדת. בעל כוח רצון חזק היה ונפש פיוטית, פילוסופית, אהבת אדם ומוכנות להקרבה למען הזולת. כשהיה פונה בשאלה 'מה שלומך?' זו לא היתה שאלה סתמית אלא התעניינות אמיתית, עם רצון לדעת. במשך תקופה מסוימת במהלך שירותו הצבאי התגורר בקיבוץ בית השיטה ואומץ על-ידי משפחת סולימן במסגרת 'בית חם לחייל'.
ביום כ"ד בחשוון תשמ"ח (15.11.1987) נפל איתיאל בעת מילוי תפקידו, בשובו מיחידה בצפון, שם ביצע משימה שהוטלה עליו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. השאיר אחריו הורים, שבעה אחים ואחיות.
במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "איתיאל שירת במפקדת קצין הנדסה. את תפקידיו הרבים מילא במסירות ובהקפדה. כל שהוטל עליו ביצע בצורה הטובה ביותר. זוכרים כולנו את שמחת החיים שמילאה את כל ישותו, ואת האווירה הטובה שהשרה סביבו, תוך שהוא מהווה דוגמה לחיקוי בקרב חבריו הרבים".
