בן אילנה וששון. נולד ביום כ"ט בכסלו תשל"ה (13.12.1974) ברמת גן. אח למאיר וגיא. יניב היה ילד סנדוויץ' טיפוסי, שובב, מלא מרץ ושמחת חיים. את מסלול לימודיו החל בבית-הספר היסודי "הביל"ויים" ברמת גן. במהלך לימודיו היה יניב שותף מרכזי בנבחרת בית-הספר בהתעמלות קרקע וזכה להישגים רבים. בסיום כיתה ח' המשיך יניב לתיכון "אורט רמת גן", בו למד במגמת חשמל וסיים בתיכון "תילם" בעיר, במגמת הנהלת חשבונות.
לימודים לא היו משאת נפשו של יניב. כילד יפה ומלא חיים אהב להתעסק בדברים אחרים – בחיים הטובים. יניב היה פעיל חברתי במרכז הקהילתי "מיאמי ביץ'" (בית לזרוס) ברמת גן, שם החל את דרכו כחניך. לאחר שסיים בהצטיינות את קורס המדריכים החל להדריך קבוצות נוער ולאחר שנתיים הפך לרכז שכבות בתנועת הנוער של המרכז. במהלך שנותיו כפעיל מרכזי בתנועת הנוער, למד יניב לאהוב את הארץ, את הקהילה, את החברים והמשפחה. החברות היתה בעיניו ערך עליון ועל כך זכה להערכה ולהערצה רבה מצד חניכיו וחבריו. בתנועת הנוער למד והפנים ערכים של אחריות, מנהיגות, אמינות ורעות. תכונות אלו דבקו בו ושימשו אותו בהמשך דרכו. יניב היה שותף מרכזי בהפקת אירועי תרבות במרכז הקהילתי, וגולת הכותרת היתה תמיד הפקת ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. בכל שנותיו במרכז היה יניב פעיל מרכזי בהפקת ערב זה.
במקביל לפעילותו החברתית בתנועת הנוער, לא זנח יניב את תחביבו העיקרי, הג'ודו. שנים רבות התאמן והשתתף בתחרויות שונות, ובזכות הישגיו בתחום זה למד להגיב היטב למצבים שונים והתחשל מאוד. אהבה נוספת היתה ליניב – הים. שעות רבות בילו יניב וחבריו מתנועת הנוער בחוף הים. כילד יפה, מלא חיים וכמוביל חברתי, נערץ יניב גם על בנות המין השני, ומגיל צעיר היה מוקף במחזרות. רגש האחריות שלו בא לידי ביטוי גם בקשרים אלה, ולמרות כל האפשרויות שהיו פתוחות בפניו ידע לשמור על כבודו ועל כבוד בנות-זוגו. כבן אמצעי במשפחה בת שלושה בנים, היה ליניב מקום מיוחד. קשר מיוחד נרקם בינו לבין אחיו הצעיר, גיא, ויחדיו היו כגוף אחד. יניב היה שותף ומעורב בכל האירועים המשפחתיים המורחבים. קסמו הרב – מראהו, חיוכו וחיתוך דיבורו השרו ביטחון ושמחה על הוריו ובני משפחתו.
בשלהי נובמבר 1992 גויס יניב לשירות חובה. הוא עבר את מסלול הטירונות והאימונים המתקדמים ב"גולני" ובסיומם הוכשר כלוחם. במהלך המסלול יצא לקורס חובשים ושובץ כחובש בפלוגה המסייעת של גדוד "גדעון". מפקדיו התרשמו עמוקות מרמת תפקודו וממקצועיותו הרבה. בשל חוות הדעת החמות להן זכה, קודם יניב לתפקיד החובש הפלוגתי. הוא ביצע את תפקידו במסירות ונחשב לחובש מצטיין.
יניב היה חבר נאמן היודע להטות אוזן קשבת, לייעץ ולסייע בשעות הקשות. הוא רכש חברים רבים, והיה אהוב על המפקדים ועל החיילים כאחד. עד מהרה היה לעמוד התווך בפלוגה ושימש דוגמה לחיילים הצעירים יותר.
ביום ב', ה' בתמוז תשנ"ה (3.7.1995) נפל יניב בקרב בלבנון. כוח צה"ל, שעסק בפתיחת ציר באיזור המוצב "צבעוני" סיים פעילות והיה בדרכו חזרה למוצב. ליד היישוב מרכבה, בגזרה המרכזית של איזור הביטחון, הפעילו המחבלים מטען צד רב עוצמה. כתוצאה מן ההתפוצצות נהרג יניב. עמו נפל רס"ב סובחי אבו-חמד ושני חיילים נוספים נפצעו. יניב הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול, כשלושה חודשים לפני שחרורו. בן עשרים ואחת היה בנופלו. לאחר נפילתו הועלה יניב לדרגת סמל ראשון.
מפקדו ספד לו על קברו: "יניב נפל בעת פעילות מבצעית של פתיחת ציר. הכוח נע בדרכו חזרה מהפעילות, כשלקראת סוף משימתו הופעל עליו מטען רב עוצמה ויניב מצא את מותו יחד עם הגשש. יניב היה חובש מצטיין בעל אחריות גבוהה והתמנה לבסוף לחובש הפלוגתי. יניב היה חייל למופת בעל משמעת עצמית גבוהה, תמיד ידע לרקום מערכת יחסים נפלאה סביבו".
הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, כתב למשפחה במכתב תנחומים: "יניב שירת כלוחם וכחובש קרבי בפלוגה המסייעת של גדוד 'גדעון' בחטיבת 'גולני' ותואר על ידי מפקדיו כחייל אחראי ומסור, אשר ניחן במשמעת עצמית גבוהה והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד".
לאחר נפילתו התקיימו כמה מפעלים להנצחת שמו של יניב: ערב התייחדות גדול ורב משתתפים נערך במרכז הקהילתי "מיאמי ביץ'" ברמת גן, ביום הולדתו העשרים ואחת. בערב זה עלו לבמה בני משפחה, חברים, מדריכים וחניכים מתנועת הנוער ומפקדיו מהצבא וחלקו עם הקהל את חוויותיהם וזיכרונותיהם הקשורים ביניב. במהלך הערב הוקרן סרט שערכו חבריו ובו קטעים מימי ילדותו ובגרותו. בערב ההתייחדות הוכרז על פרויקט הנצחה גדול – הקמת ספרייה עיונית, "ספריית יניב". לאחר שנתיים של השקעה מרובה, נערך טקס פתיחת הספרייה במעמד ראש העיר וראשי עמותת "ענבל". בערב זה הועלתה על נס תרומתו של יניב לתנועת הנוער ולקהילה. ראש העיר רמת גן תיאר את דמותו של יניב כמופת לחיקוי. "ספריית יניב" פועלת בכל ימות השבוע ועשרות ילדים ובני נוער פוקדים אותה על מנת להיעזר בשירותיה בלימודיהם. חבריו לפלוגה של יניב גייסו כספים והפיקו ספר זיכרון, בו כתב כל אחד מחבריו הרבים של יניב דברים לזכרו, זיכרונות וחוויות משותפות. הספר חולק בערב פתיחת הספרייה על שם יניב. יניב, שהפך לסמל בשכונה ובתנועת הנוער, מוזכר בכל יום זיכרון בטקס שנערך ברחבת המרכז הקהילתי. מסורת השתתפותו בטקסי זיכרון לא פסקה. את מקומו בטקס תופס מדי שנה מי שהיה מפקד הגדוד בו שירת, סא"ל יואלי אור, הלוקח בו חלק פעיל.
חן, חבר של המשפחה, כתב: "חשכה לעד יורדת/ השמחה גלתה למקומות זרים/ נשארה רק משפחה שורדת/ וחברים שלא, לא מאמינים. שום דבר לא יחזירך אלינו/ יניב, אתה כבר לא תשוב/ הזיכרון שלך לעד בנשמותינו/ צוחק או לפעמים עצוב. יניב לא שבת באותו הבוקר/ בלבנון נלחמת ופתחת ציר/ ועת נשמע פיצוץ אדיר כרעם/ נפתח לו שער במרום. אתה יושב עכשיו למעלה/ צוחק עם מלאכי מרום/ ואנחנו כאן למטה/ בוכים – נשבר לו החלום. חשיכה לעד יורדת/ השמחה גלתה למקומות זרים/ נשארה רק משפחה אוהבת/ וחברים שכל-כך כואבים. ואין, אין מילים…"
כתב אחד מחבריו: "לקחתי את האלבום שלך/ ואת ספר המחזור של נובמבר 2/ לקחתי את כל הצילומים מהעיתון וגזרתי יפה. קראתי עוד הפעם את הכתבות הגדולות, והסתכלתי במודעות האבל המלבניות, שלך… / וחשבתי שזה לא יכול להיות נכון / החלטתי לנסות לסנן שוב את שמך בין שפתי / וגיליתי שעיני מתחילות לדמוע / נזכרתי איך בשבת חיבקתי אותך והתחננתי/ שרק תשמור על עצמך, אחי / ופתאום אני מלווה את הארון שלך/ מחליף את הוורדים בקיר הזיכרון שהכנו לך / יניב, עוד לא כל כך ברור לי כי אתה לא כאן/ אבל כששני אחיך ואביך בוכים/ ואמך נושקת לנו ומייבבת איך איבדנו אח, זה מתבהר עם התמונה של הר הפרחים/ על הקבר, של אחי הגדול שתמיד אעריץ ואוהב, יניב".
חברו דני עוגן, כתב שיר לזכרו: "ילמד העולם מאבלות שכולים/ נישא ביגון שנפל לכולם/ יניב בדום תחת זרי הפרחים/ ביום אבדון, לא ישוב לעולם. לא יטה עוד כתף בכל צער/ עד עולם יחייך מן התמונה/ דע הירח על חבר ששכלנו, ורק הזיכרון נותר… תחת מעטה של חוזק חיים/ שהיית אחינו, שותף עד מותך/ איך הפכת בין יום מ'אתה' ל'היית'/ רוכנים הכוכבים ובוכים שאינך. חבר ואח הותירנו יתומים/ יישא כוכבך תפילה עד עולם".
